ההספד של אבא דורי

ינאי בני האהוב והיקר, מי יתן מותי תחתך. מבקש לעזור לינאי, להיות לו לפה, לכוון את לב ואזני המאזינים להספדים, לקלוט אותם כפי שהוא מעוניין שיקלטו, לא כפולחן אישיות אלא כתמריץ לשיפור.

לשמוע את הדברים בכוונון ובהדגשות שינאי מעוניין בהם (משתמש בגוף נוכח משום שנשמתו שהיא החלק העיקרי שבו ,כידוע ליודעיו, ממשיכה ביתר שאת איתנו).

ינאי מיוחד מאוד מאוד מאוד, אך המיוחדות הזו משקפת את המיוחדות של בני דורו כולם ושלנו כולנו עם ישראל, ינאי מתפקד בחייו וגם עתה, כשליח ציבור, המזכיר לציבור כולו, מי אנחנו למה אנחנו מיועדים וגם לאן בע"ה נגיע, אם נשקיע ונטפח כמוהו, את הפוטנציאל הטמון בנו. איך לאפשר לאהבה האין סופית, לאמון, לשמחה, לחריצות והמחויבות, להפוך לדרך חיים, איך להתגבר על החומרנות והכבוד המדומה, איך לא להפוך עצמי למשהו, אלא להיות משרת. זה ינאי שלנו המתוק, שעבד קשה מאוד, והעביד אותנו ההורים והאחים וכל סביבתו קשה כדי להגיע להיות הפרח שהוא.

הסיפור הזה צריך היה להיות סיפור פרטי: בחור צעיר אחרי צבא, בטיול בחול עם חברים, תאונה מצערת והוא נהרג, חבל, טראגי, באסה למשפחה, שיהיו חזקים הם וחבריהם, שיהיה להם בהצלחה. אבל מה שהפך את הסיפור של ינאי לאומי ולא רק פרטי זה הגעגוע של כולנו לאמיתיות, למי שאנחנו באמת, כאנשים, כמשפחות, כקהילה וכעם, זו ההבנה שאנחנו ממש לא רחוקים ממימוש הפוטנציאל הזך הזה.

אם ינאי הצליח, כנציג ושליח של הדור, גם אנחנו יכולים. מציע לשמוע את ההספדים את השבחים שוודאי יאמרו על הקסם הזה, בנינו ינאי, טוב הלב, המסור, המוצלח, יפה התואר, גם קצת כתיאור של כל חבריו, שבאמת אינם שונים ממנו כל-כך, של כל הדור הנפלא והמשוכלל הזה וגם קצת כבבואה של כולנו של כל העם הנפלא הזה. ינאי בני המתוק והמיוחד, מי ייתן מותי תחתך. לך לשלום בגופך, המשך עמנו בנשמתך האין סופית.