חברי הילדות מספידים את ינאי רימון ז"ל

ינוק שלנו יושבים פה עכשיו כל החבורה וחושבים איך נפרדים. איך מתחילים את זה בכלל? אתה האח שלנו, חלק מהנפש שלנו, חלק שעכשיו חסר ויישאר חסר לעד. היה לך הכי חשוב בעולם שנהיה כולנו ביחד, ועשית הכל בשביל לגרום לזה לקרות. כל כך אהבת אותנו. תמיד שיתפת שהפחד הכי גדול שלך הוא לאבד אחד מאיתנו. והנה אנחנו יושבים פה ולא מאמינים שזה קורה. ינאוק תשמע, לפעמים היית מתיש. אשכרה הצלחת לשכנע את כולנו להיפגש במקסיקו- ¬¬מיות בארצות הברית ועד לנומה בקפה בתל אביב. לא עזבת אותנו עד שהסכמנו. ושלא נדבר על השיחות לתוך הלילה שהרגיש כאילו לעולם לא ייגמרו. היית כל כך טבעי ואמיתי לא נתת לנו להכחיש רגשות בחבורה- למרות שלפעמים רצינו. לא הסתרת כלום. ידעת להגיד גם את הדברים הקשים מתוך אמונה אמיתית בחברות שלנו. היה לך חשוב להגיע לעומק הקשר עם כל אחד. דאגת להזכיר לנו כמה, ומה אתה אוהב בכל אחד ואחת מאיתנו. חלמת על העתיד שלנו ביחד, דמיינת את זה קורה. רצית שנחיה זה לצד זה, בית ליד בית- כמו שגדלנו. רצית להעניק לילדים שלנו את המתנה שאנחנו קיבלנו- את המשפחה הזו. מבחינתך זה לא היה חלום אלא תוכנית- ידעת בדיוק איפה נגור ומתי נביא ילדים ינאוק, האמנת באנשים ובכיוון הטוב שהעולם הולך אליו. תמיד אמרת ששחר יגדל לעולם טוב יותר משלנו ומזה של ההורים שלנו ולקחת חלק בשינוי הזה- בתפיסה, בחזון ובמעשים שלך. האובדן שלך השאיר אצלינו חלל ענק, חור עצום בלב ואנחנו רוצים לנתב את הגעגוע והכאב אל הגשמת המטרה שלך- לעשות טוב לאנשים וכך למלא את החלל בזכותך אנחנו נפרדים היום שלמים ושלווים יותר- לא השארת קצוות פתוחים, נתת לנו את כל כולך עד הרגע האחרון ובדרכך המיוחדת והכנה דאגת שנהיה ונחווה ביחד אינספור רגעים של אושר רגעים שיישארו איתנו תמיד וישאירו אותך איתנו לנצח האור והאנרגיה שלך מובילים אותנו קדימה, יחד אל העתיד שחלמת עליו. אוהבים אותך