הולך עד הסוף

זהר בלאי, חבר של דורי אביו של ינאי נחשף למותו הטרגי של ינאי, והחליט להנציח אותו בשיר.

דבריו של זהר בעמוד הפייסבוק שלו:

שבוע טוב וחודש טוב לכולם! עברו עלינו תקופה של אירועים ,וחשבתי לשתף ולספר לכם על בחור מיוחד ששמו ינאי רימון ע"ה. ינאי רימון חלם הרבה מאוד זמן, לצאת לטיול בדרום אמריקה אחרי שירות צבאי משמעותי, מתיש, ומסוכן.

הוא החליט לנקות את הראש לכמה חודשים טובים, לראות עולם. הקורונה שיבשה לו קצת את התכניות, אבל לא אחד כמוהו ירים ידיים.

הוא חיכה ויצא לטיול הגדול עם כמה מחבריו בני גילו אחרי שירות צבאי ,רובם בשירות קרבי ביחידות מובחרות.

ינאי במהלך הטיול בדרום מקסיקו קרוב לגבול גואטמאלה שכשכחו את רגליהם בנהרות, מרהיבים, בטבע מדהים ונדיר שמרוחק מהאוכלוסייה בערים.

במהלך הטיול ינאי החליק ונפל מהנהר באופן פתאומי.

בהחלט זה היה אסון נוראי ,ינאי בייחודיות שלו השאיר רושם לא קטן, בעיניי חבריו וכן בעיניי רבים . לאחר שנחשפתי למקרה ובנוסף הקשר שלי עם אבי המשפחה (ולאחר מכן עם המשפחה כולה), מהעבר כעמית לעבודה.

לא יודע מאיפה(?) עלה בי האומץ לעלות על כתב את הרושם האדיר שינאי השאיר ולהפוך את זה לשיר. (וגם זה המעט שבמעט מאישיותו העצומה). ובדיוק בתקופות האלה שישנם מחלוקות וקושי בעם פילוגים ובירורים בלתי פוסקים. עלתה בי מחשבה לפני כשבוע ולא במקרה. שעל הפרק יום ירושלים, וזיכרון נספי יהודי אתיופיה שעלו דרך סודן, כמי שאיבד את אימו בדרך מסודן, שאימי נלחמה והאמינה עד הרגע האחרון וכן המשפחה, הקהילה, עזבו את הכל, ולא נשברו והתמסרו לדרך...

אני מוצא את עצמי לפני כשנה וחצי כותב ומלחין שיר על בחור עלם חמודות ינאי רימון ע"ה שנהרג באסון אי שם בדרך (ומוציא את השיר לפני שלושה שבועות בדיוק ביום הזיכרון).

וכשדיברו עליו בשבעה בהספדים הדגישו כמה היה אמיץ, הולך עד הסוף ולא מוותר על צדקת הדרך. ובכלל שדיברו שבוע שעבר על ירושלים שהיא מחברת בין כולם.

מי יכול שלא לעשות את החיבור הזה.

בין אותו ילד שאיבד את אימו מאתיופיה, למשפחה שאיבדה את בנה ממוצא אשכנזי כזה או אחר. כמה חשוב! להוריד חומות. בלי הגדרות, בלי תגים, בלי סיסמאות, בלי דעות קדומות פשוט לראות אחד את השני/ה . ולהבין שאנחנו אחים בלב, בנשמה . פשוט נשמה אחת גדולה. השיר הזה מוקדש לינאי רימון ע"ה באהבה מעוד אח...זהר בלאי.

הנה השיר לפניכם.