שלושה ימים וגעגוע

שלושה ימים וגעגוע .

לפני חודש נכנסתי למסעדה בניקארגווה וראיתי 5 חברים צעירים ומגניבים שישבו מסביב לשולחן. איך אתם מכירים שאלתי ? אנחנו חברים מילדות הם אמרו.

ידעתי שזה היומיים האחרונים שלי בטיול ונשארו לי כמה מחטים בתיק והבושה ממזמן נגמרה לי אז אמרתי שאני מקעקע שמטייל עם המכונה שלו ושציירתי משהו באייפד שאני מאוד רוצה לקעקע אז שיבחרו את מי מביניהם אני מקעקע מחר . הם מיד התלהבו מהרעיון ובחרו נציג . בבוקר שלמחרת נפגשנו כולנו לעשות אומנות. הסיכום היה כזה ראם מתקעקע אני מקעקע וינאי מביא לי בירות עוד שעה עוברת עוד לחיים , עוד סיפור מצחיק ועוד שיחה על החיים. בערב יצאנו לאכול משהו וכבר התבאסנו שאנחנו עוזבים חבורה מגניבה שכזאת כל כך מוקדם. מהצד אני רואה אותם ואת התקופה שהם עוברים ואפילו קצת מקנא , נזכר ממש בטיול שלי אחרי הצבא , ברגעים וזכרונות עם אנשים מדהימים שפגשתי שקרובים אלי עד היום .

איך 3 ימים משפיעים ומשנים כל כך את החיים. ולמה החיים יפים כל כך ובאותה מידה גם כל כך עצובים . איך החיים מפגישים אותנו עם אנשים בזמנים מסוימים והאם הייתי בכלל מוותר על התענוג של לא להכיר בחור כזה מקסים ולהצליח להרדם בלילה שבוע שלם . והאם בעצם יש לכל זה סיבה חיובית ? חודש שלם של טיול לא חיפשתי להתחבר עם אנשים ודווקא מי שהיה לי איתו חיבור , ששיתף אותי בתכנונים על הטיול והחיים שאחריו, שהזמנתי אליי הביתה בתל אביב שיחזור מהמסע המדהים שהוא מתכנן ובעיקר זה שנכנס לי לתוך הלב הוא זה שחודש אחרי נסחף בנחל גועש במקום של חופש ואושר אמיתי אחרי שחיכה שנתיים שלמות לצאת לטייל בגלל הקורונה. איך הודעה קולית שיש לי בפאלפון עם קול של בחור צעיר מקבלת משמעות אחרת . ילד יפה עם עיניים טובות בשיא של חייך . תודה שהזכרת לי שחיים פעם אחת ושהכל דינמי ומשתנה. ינאי רימון האהוב .. תנוח על משכבך בשלום ותחכה לנו עם בירה קרה. Yanai Rimon